מַצֵבָה

הסיפור מתחיל במחנה מגורשים בקפריסין בשלהי 1947. אבי משה פנחס ז"ל מצא עצמו עם הרבה זמן פנוי מתאבל על אשתו ושלושת בניו שנרצחו בתשרי תש"ב בבלזץ לשם נלקחו מביתם בסנוק שבפולין.

הוא החליט לממש את כשרונותיו האמנותיים והחל מפסל מאדמת החמרה המקומית דגם של מתחם-זכרון שכלל מצבה, שולחן ערוך לשבת עליו ומסביבו ספרים, פמוט, נרות נשמה ועוד כהנה כלי אבלות.

המצבה

על 'המצבה' חרט את שמות ילדיו יעקב, אריה ונחום. את תמונתו היחידה של בכורו יעקב הדביק על חזית המצבה אותה עיטר בפסוקים המכילים או מרמזים את שמותיהם.

במשך שנים נשמרו חלקי היצירה בקופסת קרטון בבית הורי, חלקם אבדו, אחרים נשברו ונשחקו. לאחר מות אמי אימצתי את החלקים ששרדו והיצבתי אותם אחר כבוד על שידת חדר המגורים בביתי.

תמיד תהיתי מה לעשות עם חלקי היצירה שנפגמה ולפני כשנה החלטתי לצלמה ולהעלותה לאינטרנט כמצגת. התחלתי והפסקתי כמה פעמים. כנראה שלא הספיקו לי כוחות הנפש כדי להשלים את המלאכה.

אתמול, מוצאי יום הכפורים תשע"ב, בעקבות חווייה עמוקה שחוויתי בעת תפילת היום הקדוש 'התנפלתי' על המשימה.

האדמו"ר
גם השנה התנתקתי ממשפחתי ומקהילתי והצטרפתי לחסידי סדיגורה בבני ברק לתפילות יום הכיפורים. כמו בשנה שעברה, למרות שונותי קיבלו אותי בסבר פנים יפות ואפילו זכרו להושיב אותי ליד מי שהתפללתי לצידו בשנה שעברה.

הפעם, שלא כבשנה שעברה זכיתי לחזות באדמו"ר בדרך מפתיעה ומרגשת.
כמנהג כמה חסידויות אין הרבי נוהג להתפלל בחברת חסידיו ופרט לשתיים או שלוש גיחות במהלך יום הכיפורים הוא מתפלל לבדו בחדר צדדי צמוד לבית המדרש. באותן הופעות נדירות 'מתנפלים' עליו חסידיו, בעיקר הצעירים שבהם ומקיפים אותו, וכך נמנע ממני מלראותו.

"תתקרב בשעת אמירת ה'יזכור' כשכל הצעירים יוצאים מהאולם" הציע לי מיודעי החסיד ר' אברהם זילברשלג, 'הרבי יבוא' אמר.
ואכן כשהתרוקן האולם התקרבתי ל'מזרח', דלת חדר האדמו"ר נפתחה, ראיתי אותו יושב, ראשו עטוף בטלית וגבו אלי. ואז לאכזבתי, כעבור כמה שניות נסגרה הדלת. הרבי שלא כמקובל נשאר בחדרו ולא הצטרף לציבור לתפילת 'יזכור'.
שבתי למקומי.
נסתיימה תפילת ה'יזכור', הציבור הצעיר שב ותפס את מקומו. שקט הושלך באולם ובעל התפילה בקולו הערב והמתחנן התחיל לנגן על נפשו את 'הנני העני ממעש', התפילה המקדימה את תפילת 'מוסף'.

לפתע רחש האולם, דלת חדר הרבי נפתחה ושלא כמקובל יצא האדמו"ר בחברת גבאיו מחדרו והחל בסיור דומם בין המתפללים.
'הנה ההזדמנות' אמרתי לעצמי והתקרבתי למעבר.
הרבי שבמהלך סיורו לא דיבר עם איש התקרב אלי ולפתע עצר, הסב פניו אלי והביט בי.
'לחץ לו את היד' לחש לי הגבאי.
אני ? שאלתי את הגבאי במבטי.
כן, ענו לי עיניו.
הושטתי את ידי, הרבי אחז בה, הצמיד אותה לחזהו ובקולו השקט מאד אמר לי משהו שלא הבנתי.
- מיין זיידע'ס ברודער איז געווען ר' שולם שוואָרצמאַן אמרתי.
- אני יודע, הוא היה מיושבי ה'טיש' של הרֶבֶּה, ענה לי.
- מי זה אבא שלך ? שאל
- עניתי מה שעניתי.
- מה אתה עושה ? שאל
- עניתי מה שעניתי.
התפתחה שיחה באידיש. שפה שלפתע חזרה אלי. שיחה שרק חלקים ממנה הבנתי כשכל אותו זמן ציבור המתפללים צופה בנו תמה לפשרה של השיחה, עיתוייה ומיקומה החריג.

תפילת ה'מוסף' עברה לידי. מחשבותי נדדו הרחק אל אבי שנפטר בייסורי מחלתו בתש"ל ואל ילדיו שנרצחו בבלזץ. ילדים שעל פי הצילומים שמצאתי לפני כמה שנים כה דומים היו במראם, בתלבושותיהם ובכובעיהם לילדים שהסתובבו סביבי כאן, היום, בבית המדרש. הכל  התערבב לי. רק ניגון ה'טהר' העוצמתי שניגן בעל המוסף הצליח לנתק אותי ממחשבותי ולחבר אותי ל'סדר העבודה'. וכך בעודי מרחף בין אז להיום הגיעה שעת מנחה.
15:40 - תפילת מנחה מזורזת שהרי החמה נראתה כבר בראשי הדקלים, 16:40 - תפילת נעילה, 18:20 תקיעת שופר - סיום יום הכיפורים, ערבית, קידוש לבנה, רוגלך וקפה משיב נפש.
פרידה,
הביתה למחשב.

הניגון

כמנהגי אני מתחיל ביצירת מצגת בבחירת המוסיקה שתלווה אותה ורק אחר כך אני עורך את התמונות ושאר החלקים. הפעם בחרתי ב 'טהר' של קוורטין מתוך 'אלה אזכרה' אלא שהפלא ופלא קובץ הניגון שאמור היה להמצא על כונן מחשבי נ ע ל ם. השקעתי כארבע שעות בחיפושים ושום דבר, כאילו בלעה אותו תיבת הזבל שנמחקה.

מחוסר ברירה בחרתי ב'על אלה אני בוכיה' של הרב שלמה קרליבך.

וכאן קרה דבר מוזר...

במהלך הכנת מצגת מתקיימים כמה שלבים. השלב הכמעט סופי הוא השלב שבו אני מנסה להתאים בעדינות את התווים המוסיקליים ואת מילות השיר לקצב תנועת התמונות . פעולה זו מחייבת השמעות חוזרות ונשנות בנקודות זמן רבות.

לפתע שמתי לב להתאמה שבין מילות השיר למילים שחרט אבי על המצבה לזכר נחום בנו השלישי, הצעיר מכולם.

מילות השיר

'על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי'

המילים על המצבה

'ותרד פלאים אין מנחם לי רחק ממני נחם משיב נפשי בני השלישי'

המקור: איכה א, ט 
בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאיְבִים: טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי ירְדָה מַּיִם כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב

מקרה ?

לפני כארבע שנים ביקרתי בבית הקברות בלסקו שנמצא מאחורי בית הכנסת המבצרי שאת מראהו בתקופת השואה הוספתי למצגת. צילמתי את המצבות, ערכתי סרטון והוספתי מוסיקת רקע. היום כששבתי לצפות בסרטון שמתי לב כי ...
(אם תגללו קצת למעלה תמצאו את הסרטון 'בית הקברות')
השיר שבחרתי אז הוא: 'עיני עיני יורדה מים...' בביצועו המיוחד של הרב קרליבך.
מקרה ?

ועכשיו כדאי להביט שוב בצילום המצבה בה רואים מימין את דמותו של נחום הבן השלישי, הצעיר. ומשמאל את הכיתוב ותרד פלאים אין מנחם לי רחק ממני נחם משיב נפשי בני השלישי

בעת עיבוד התמונה מיקמתי את הצילום של נחום מימין על הכיתוב של אריה כדי לא להסתיר את הכיתוב שאבי חרט.
אבל אם תסתכלו היטב, הקליקו על התמונה כדי להגדילה. האם גם אתם מבחינים משמאל, מאחורי הכיתוב, בצללית של נחום ? זה לא עיבוד פוטושופ ! אני נשבע !
חזרתי למקור, למצבה, כדי לבדוק אם אני חולם, ואכן הצללית נמצאת שם למרות שמעולם לא הודבקה שם תמונה.

קישורים
מצבות מיניאטוריות שנוצרו במחנות הגרוש בקפריסין